איתמר אח יקר שלי,

11 שנים עברו הזמן טס.

השנה הזאת, שנה קשה, אבא הלך ממני והצטרף אליך.

נשארנו שניים, אל תדאג אני ואמא חיים ומאושרים אחד מהשני.

שאני חושב על זה, תקפו אותי שני אירועים בהפרשים של 10 שנים אחד מהשני, אתה בגיל 15 ואבא בגיל 25 ..

לחיות בלי אבא זה אחד הדברים הקשים שאני חווה בחיי. הוא היה עמוד האש לפני המחנה כל כך הרבה יציבות היתה איתו אחרי מותך. 

אני חושב היום שאני חיי בצורה האידאלית ולא מחכה למשהו שיעיר אותי ויגרום לי לחיות יותר טוב, אני כבר שם. חי במלוא העוצמה בלי שאף אחד יפריע ומי שכן, נמחק מהעולם שלי.

אמא ואני מחזקים אחד את השני. אני אוהב אותה כל כך החברה הטובה ביותר ואני עושה הכל בשבילה..

לא מזמן היינו בחתונה של נטלי ברודנר שאנדריי ז"ל היה איתך בטנק ..  שתדע שהחיבור הזה הוא אחד החזקים שהיה לי בחיים. אחות תומכת עם לב ענק ובעל מדהים, כיבדו אותנו בטקס החופה שלהם ודיברו עליך ועל אבא. היה מאד מרגש. אבל אני בטוח שאתם יודעים. ישבתם אתה אבא ואנדריי ואכלתם בשולחן הvip תצפית עליונה.

אני רוצה שתדע שאתה ואבא לא עוזבים אותי לרגע אני חי ונושם אותכם כל רגע בחיי.

לא מפסיק לדבר עליכם, לפני יומיים הייתי בבלגיה ואמסטרדם וכל הזמן חשבתי שאין לי אותך ואת אבא לספר לכם מה אכלתי ואיך נהניתי במסיבות ואני בטוח שאם היית בחיים הייתי מזמין אותך לבוא איתי היינו רוקדים כמו מטורפים. 

עברה עוד שנה וזה לא הולך ונהיה קל, אבל אנחנו עוד פה חיים במלוא הכוח.

אוהב ומתגעגע אח יקר תהנה עם אבא כי הוא התגעגע אליך מאד. עכשיו אתם ביחד מדברים על שיריון, פרות ואוכלים ארוחת ערב ביחד.

ברק

יואב ידידי ורעי,

אנחנו עומדים כאן, ב"שלושים" סביב קברך.

לא לראות  את דמותך הניצבת בגאון – הכובע, הזקן, החולצה השחורה ומהמכנסיים שתמיד היו קצת קצרים מעל למגפי הבוקרים ומעל לכל,  החיוך והעיניים הבוחנות – זה עדיין לא נתפס ב"שכל".  הנוכחות שלך הייתה תמיד כה בולטת ולכאורה מעל למציאות הפשוטה. איש גדול הייתה יואב ועל גדולתך – זו הלא הפיזית אני רוצה לדבר.

החברות שלי עם יואב התחילה בשירות המילואים. יואב היה מ"מ בפלוגה א' של רני כץ. באוקטובר 1983 סופח יואב לפלוגתי – פל' ב' -  שהתמקמה בכפר קבריחה בדרום לבנון. כפי שכולם כאן יודעים, ליואב הייתה נוכחות מרשימה – הן במימדיו הפיזיים והן בדעתנותו. כך, שבאופן טבעי, לכשהונחת מוטי קירשנבויים  וצוותו לעשות כתבת טלוויזיה על  המילואימניקים בשירות המילואים בלבנון ביקשתי ממך, יואב, להיות הקצין שיתראיין לטלוויזיה ושיוביל את הכוח לסיור רגלי.  יואב קפץ על ההזדמנות ללא היסוס – "קדימה הסתער". התמונה הבאה הצרובה בראשי היא של יואב היושב במלוא הדרו מול קירשנבוים ומרצה לו על משמעות המלחמה וחשיבותה באופן נהיר, החלטי ובצורה ציורית כפי שיואב ידע לעשות.

היה זה הניצוץ שייצר את החיבור בינינו כחברים במשך עשרות שנים.

הנישה הזאת של חברות נטו, אפשרה לנו להיות פתוחים, גלויים ולשוחח רבות על החיים ללא מעורבות אינטרסנטית. יואב הרי היה חשדן גדול. יואב היה מנתח את המציאות הרגעית בדרכים שונות אך תמיד, האפשרות שיש משהוא נסתר שאיננו תמים,  היה עולה כאופציה. או אז יכולת ל"שמוע"  את גלגלי המוח ולראות את רשפי הגיצים מעיניו. כיצד ידעת, שהוא שולט במצב? שלפתע הייתה נפלט מפיו הגיחוך הזה עם החיוך הגדול ממרום גודלו. כן, הגיחוך/חיוך הזה ליווה אותו גם במצבים הקשים לכשחשב שהוא שולט במצב.

יואב היה איש גדל ממדים וחזק, ראש פורה – החל מהיזמות, החזון ואפילו ה"חלומות",  איש של תכנון מדויק וירידה לפרטים, יכולת ארגון וכמובן – ביצועיסט!

אציין רק את אירועי החלב בשבועות שארגן. כך יצא שכמה ימים לפני האירוע הייתי מקבל טלפון מיואב על המשימה שלי – הבאת פרות לתחרות. פעם מניר בנים ופעם מרפת יתיר בדרום הר חברון – הרי ליואב לא אומרים לא. התסכול היה תמיד שהפרה 1642 (...כמעט כתבתי "אהובתו") – תמיד זכתה.

יואב, היה  איש המחובר להיסטוריה – הישראלית מקומית וליהודית בכלל. יואב היה מספר בגאווה שהוא מצאצאי ה"יהודי הקדוש" מפשיסחא - דמות מופת במנהיגותה בחסידות פולין. לפני שנים, לפני נסיעתי למזרח, דחף לי יואב את הספר "אל מקום שהרוח הולך" / חיים באר שגיבור הסיפור גם הוא מצאצאי ה"יהודי הקדוש".

כמוכן, יואב היה מספר  על רב סבא שלו שהלך לאסוף הגופות מפרעות קישינב שעליהם כתב ביאליק את "גיא ההריגה" והשיר "על השחיטה".

בתולדות הציונות, ידע יואב לקשר בין הדמויות מהשומר, כפר גלעדי ובאר טוביה – בור סוד שאינו מאבד טיפה וכמו כן כמעיין המתגבר. ההיסטוריה הייתה תמיד מטובלת בסיפורי פיקנטיים על הדמויות המוכרות – למשל על אלכסנדר זייד ופיסול המצבות באבן. יעידו על כך הנערים, הנערות הבוגרים והבוגרות שלהם סיפר יואב את סיפורי התפתחות הציונות בארץ ישראל ללא ליאות.

לצערנו, כידוע לכולנו, על הכל השפיע נפילת איתמר הי"ד בתשעה באב 2006.

יואב היה כעוס מאוד על הנסיבות שבהן נהרג איתמר.  אולם, הכעס לא השבית אותו ולא גרם לו להתכנסות אל תוך הכאב הפרטי בלבד. ההיפך!!! כבר דובר רבות על הנתינה ללא גבולות לחיילים בפלוגת וונוס ולגדוד 74 בכלל, בעיתות שגרה ובמבצעים. אך היה משהוא רחב יותר. יואב יצא מהכאב הפרטי אל המרחב הלאומי  – יואב ניסה בכל כוחו בכל הרמות לשנות את המציאות והמצב כדי שהלוחמים, המפקדים והמנהיגים יהיו טובים יותר לקראת ההתמודדויות העתידיות.

יש בידי שלושה טיוטות של מכתבים שכתב יואב: לרוה"מ אהוד אולמרט באוקטובר 2006, לרמטכ"ל בני גנץ בנובמבר 2011 ולמח"ט 188 אולנסקי.

במכתב לרוה"מ שנכתב ממש בדם ליבו של יואב, הוא סיפר בקצרה על איתמר- על הגאווה והדאגה. משם הוא עבר לניתוח וביקורת על חוסר האימונים, חוסר הפיקודיות וחוסר התכליתיות. יואב, שכשיריונר מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים זכר תמיד את משמעותן וחשיבותן של עמדות ראויות ולא יכל להכיל את הסיטואציה שבו איתמר נהרג "במין מגנן משונה, כשהם חסרי יכולת לתנועה ואש..." וכל זאת שמפקד הגדוד צופה בפלסמה מעמדות שהיו ע"ב הקו הכחול בתוך שטח ישראל.

יואב מסיים באופן המביא לידי ביטוי פנימיותו הרחבה והמורכבת:

"....בשם בני הטנקיסט, בשם חבריי הקרובים ומפקדיי הקרובים והרחוקים, אנשי טנקים בעבר ובהווה – נושא אני ביום זה את לפיד המורשת הצבאית של השריון – לפיד עמום, נחנק מעשן תחת פיקודו של ראש המטה הכללי עם יומרות (חסרות שחר) ודיכוי הרוח הצבאית שריונאית.

עיקרון התחבולה הצבאית נשכח כלא היה, דבקות הפיקוד העליון במשימה לאור המטרה – נמסה. עיקרון הדוגמא האישית בנקודות ההכרעה נמוג והתרחק כרחוק דור.

ראש הממשלה –

בשם חברי הלוחמים לדורותיהם ובשמו של בני השריונר ואנשי צוותו – כולם – הריני מבקש ממך לתפוס פיקוד, להשאיר בתפקידם רק את המפקדים הראויים לכך.

לגייס מפקדי העבר, בעלי הניסיון, להטות שכם לעזרת מפקדי הצבא הצעירים והבלתי מנוסים.

לחדש ולשדר את החזון המדיני והצבאי.

להודות בטעויות ומשגים ולתקנם מיד.

לאמן ללא לאות את הצבא סביב השעון.

להחזיר את הצבא למתכונתו הקודמת: אוגדות משוריינות ומפקדים ראויים ומאומנים.

להכין את הצבא למלחמת יום הדין. "

יואב כתב המכתב לרמטכ"ל גנץ לאחר ההתפרצות כנגד חלוץ בטכס האזכרה לחללי מלחמת לבנון השנייה. גם כאן, יואב עובר מחמאות לגנץ על דרכו אל הדירקטיבות הבאות:

"...לקראת הטקס הבא יעבור מאיתנו, ההורים השכולים מסר ברור: אני מבקשים ממפקדי צה"ל וממשלת ישראל של אותה מלחמה – להתייצב כאיש אחד ולהיות נוכחים בטקס זה ולכבד המעמד..."

לאחר סקירה של פיתוח טנק המרכבה ורמת האימון הנמוכה שהייתה, מציע יואב שתוקם יחידת עילית בשריון שאך ורק תתאמן ותקבע את הרף הגבוהה של הרמה הנדרשת מכל שאר כוחות השריון. הוא יורד אפילו לפרטים כיצד לבצע זאת!

יואב השתתף בהרבה תרגילים וניסה ללא ליאות להוסיף מנסיונו  האישי כקצין שריון. כך גם במכתבו למח"ט 188, אולינסקי ב2011, שבו יואב פותח בציטוט מהנביא עמוס " לא נביא אנוכי: כי בוקר אנוכי, ובולס שקמים"....

אכן פצע פתוח ומדמם שהמריץ את יואב לעוד עשייה.

אך מעל לכל בהיבט החברי הייתה לו מידת הנתינה בשפע – כמעיין המתגבר.

יואב היה רחב לב עם יד פתוחה לרווחה כשזיהה הצורך או לכשהתבקש לעזור לזולת.

אספר שתי דוגמאות קטנות.

בני בכורי התחתן באוגוסט 2013 באתר פתוח. היה יום חם מאוד. שוחחתי עם יואב בנדון. מייד יואב הציע שמאוורר ענק יפתור הבעיה – הוא מיד ארגן ובנה את המאוורר הביא לאתר והתקין אותו תוך שהוא בודק מראש את היעילות. במשך הערב הוא נעמד ליד המאוורר וכיוון אותו לכיוון הבנות שרקדו עם שמלותיהן שהתנופפו אל-על לכשעברו במשב הרוח של המאוורר. עברתי לידו והוא פלט: "...לפחות אני נהנה מההשקעה....".

לפני כשנתיים, שוחח בחור חרדי העובד עם אשתי ורצה לבקר עם ילדיו ברפת גדולה. אשתי התקשרה ליואב שמיד נענה לבקשה. ההמשך הוא סדרת תמונות של חרדי עם ילדים שבפאותיהן מתנפנפות ברוח על המיול שבו נהג יואב עם החיוך הרחב והשובבי.

כן, יואב, צמצמתי היריעה. נגעתי רק בקצה קצהו של עולמך הגדול.

בימים האחרונים של חייך -  נפרדתי ממך בכמה פאזות, היה חשוב לי להעביר לך מסר עוד בזמן שלדעתי הבנת את המתרחש. רכנתי אליך  ואמרתי:  יואב, אני עמי, חברך ללא פניות ומתוך הערכה והאהבה גדולה. אני נמשכתי אליך כי היית איש ענק שחשב וביצע מחוץ לקופסא – בגדול, איש של אמת, איש של מלחמה על העקרונות, איש של נתינה גדולה.

עשית והשגת הרבה בחייך.

אני מוסר לך גם את אהבת בני, נדב, שהעריץ אותך ואת דמותך.

 לך בשלום!

יואב היה המענטש. חבל על דאבדין.

ידידך, מוקירך ועצוב על היעלמותך,

                                                                              עמי נגלר

 ----------------------------------------------------------------------------------------

יואב

והנה כבר יום השלושים למותך

ואנו עומדים ליד קברך

לא מאמינים, עדיין לא מאמינים!

לא אכתוב בזמן עבר

אתה עדיין כאן, איתנו!

יואב האיש המעורב

יואב האיש שאינו מתפשר

תורם ופעיל ללא חשבון או גבולות

יואב איש הניגודים הבלתי אפשריים

כולנו ידענו שבפנים עמוק ישנו לב גדול של אדם גדול!

חיים נחמן ביאליק כתב בשירו -

אחרי מותי סיפדו ככה לי:

"היה איש - וראו: איננו עוד:

קודם זמנו מת האיש הזה,

ושירת חייו באמצע נפסקה

וצר! עוד מזמור אחד היה לו -

והנה אבד המזמור לעד,

אבד לעד!

כל משפחתך וחבריך עומדים כאן ומבטיחים שהמזמור שלך לא ידום!

פלג אוריון