בן בלהה ובנימין, נולד ביום כ"ה בטבת תרפ"ז (30.12.1926)במחניים והיה ילד יפה וחביב. חיים סיים בית-ספר יסודי ושתי כיתות של בית-ספר תיכון ועבד במשק הוריו בבאר טוביה. הוא ידע כל מלאכה במשק - חשמלאות, נגרות, בנאות וגם את עבודות- הבית השונות. היה בגדנ"ע בבאר טוביה ואחר-כך בכיתת סיירים בחי"ש המקומי.
ב-30.11.1947, יום אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, התגייס גיוס מלא לחי"ש הנפתי והיה ממגיני באר טוביה הראשונים. "עכשיו כדאי לחיות" - אמר לחבריו - "ואת חשבון הקרבות אסור לעשות כשמדובר על עצמאות ומדינה". מאוחר יותר הועבר לאחד הגדודים בחטיבת "גבעתי" ושירת כחבלן. הוא נשלח לחולדה, גזר וכפר אוריה והשתתף בפעולות רבות. לא ידע היסוסים והיה הראשון בשורת הלוחמים ובמקומות סכנה התנדב בקביעות להיות גשש וחבלן. חיים ליווה שיירות לנגבה, גת, גל און וירושלים. בזמן התקפה היה יושב קר-רוח ליד אשנב הירי ומרגיע אחרים, ובהגיעו למקום-מבטחים היה מתחיל מחדש בוויכוחיו הסוערים עם אנשי הקיבוץ ומסביר בהתלהבות את עקרונות המושב, ואת דברי א.ד. גורדון על עבודה, תרבות ולאומיות. היה ער לפעולה חברתית ויוצא ללא רתיעה לפעולות קרב. בתנאים הקשים של המלחמה נתגלה ברוח החברות שבו ובטוב-לבו. היה מחליף את המקלען בנשיאת ה"ברן" או לוקח את תיק התחמושת מחבר שאפסו כוחותיו. על אף מזגו החם היה בעל משמעת. לאחר ליל-סיור קשה בכפר אוריה קיבלה מחלקתו צו לצאת לחולדה, והאנשים רגנו. חיים אמר: "מחר עלולים הנשים והילדים כאן לרעוב ללחם, ואנו נעשה חשבון של עייפות? זו לא שיטה!" ומיד החל להכין עצמו לדרך. דבריו הוסיפו מרץ לחבריו. כחבלן הועבר סמוך לכפר הערבי מע'אר, שעל כביש עזה-תל-אביב, והצליח לחדור לכפר ולפוצץ שם יחידי את בית- הספר הגדול, שהחל לשמש כמפקדת הכנופיות.
חיים נפל ביום כ"ד באדר ב' תש"ח (4.4.1948) בהתפוצצות מוקש בתל נוף.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר טוביה. שמו הונצח בספר "לזכרם" בהוצאת מושב באר טוביה.
|
