בן משה ולובה. נולד ביום י"ב באב תרצ"ג (4.8.1933) בעיר קלצה אשר בפולין. בגיל רך היה כאשר פרצה מלחמת-העולם השניה ועם ראשיתו של מסע-ההשמדה של היטלר. לפני שהספיק הילד להבין את המתחולל מסביבו נתיתם מאביו, אשר נרצח לעיניו. כשאר אחיו היהודים ידע מצוקת-הסגר בתוך מחנה-ריכוז וגם נדודים בדרך-לא-דרך בתוך היערות, עד כי לבסוף נותק מעל אמו ואחיו. אולם בכוחו של רצון-החיים אשר בקרבו ניצל מן הגיהינום הנאצי. יחד עם גופות-המתים הוצא מתוך המחנה, ואחרי נדודים בדרכי-אירופה הנשמות הגיע בשנת 1945 לאיטליה. ההכרה באסון-עמו והתודעה, כי סבלו בא עליו בגלל יהדותו - אלו עוררו בו את הרגש הלאומי; הוא ויתר על אפשרות הגירה לארצות-הברית ושם פניו לארץ.
בהגיעו לארץ מצא את אמו אשר ניצלה ממוות. קומתו נזדקפה והוא התקשר לאדמת-המולדת ואהב אותה.
עם בואו קיבל את ראשית-חינוכו במושב באר-טוביה - ולא עברו ימים מרובים והוא נימנה עם מגיני-המקום בפני התקפות בלתי-פוסקות של הצבא המצרי במלחמת-הקוממיות. לאחר-מכן למד בבית-הספר החקלאי בעיינות, אשר בו התבלט באפיו החברי ובמסירותו לזולת. עבד כרפתן וכטרקטוריסט. כאשר סיים את לימודיו עבר להדרכת-עולים, אך בספטמבר 1951 גויס לצה"ל. הצבא עלה בשלבים השונים של הפיקוד, עבר קורסים שונים ולבסוף נצטרף לצבא-הקבע. היה מפקד שדה-בוקר וניצנה ואף מפקד פלוגת-צנחנים. אהוב היה על מפקדיו באשר לא מנע מעצמו כל טורח במילוי-תפקידים; כן היה חביב על פקודיו בגלל יחסו הלבבי להם ומסירותו הנאמנה. השתתף בכמה פעולות-תגמול ובכל מעשיו הראה עוז-רוח וקור-רוח, שקט נפשי וגבורה עילאית. אהב את הנגב והכיר כל שביל בו ובילה בו הרבה שעות.
באותו להט של אהבת-המולדת ונאמנות למשימה יצא לקרב-קלקיליה כמפקד מנוסה ושימש דוגמה לאנשיו בנסכו בהם אומץ ומרץ. בקרב זה נפל ביום ו' במרחשון תשי"ז (11.10.1956) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.
הניח אשה. אחרי מותו הועלה לדרגת סרן. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".
|
